יכול להיות שאני הולכת לנפץ לכם פה אשליה.
אין שום דבר שאתם יכולים לעשות כדי לגרום לילדים שלכם לא לקנא אחד בשני.
הסיפור שגדלתי עליו הוא שאני לא קינאתי. נולדה לי אחות כשהייתי בת שנתיים וחמישה חודשים ולא קינאתי.
מצחיק. שנים גדלתי על הסיפור הזה עד שהבנתי כמה הייתי בהדחקה של הרגשות שלי כבר מגיל מאוד צעיר.
אז בואו נתחיל מזה שזה טוב שאתם רואים התנהגויות שכל מהותן תשומת לב אצל הילדים שלכם, עם ובלי קשר ללידה של אח קטן.
זה אומר שהם מרשים לעצמם להרגיש, מרשים לעצמם להתבטא ומרשים לעצמם לעצבן אתכם.
למה זה טוב? כי הם לא מוותרים על עצמם, והם מרגישים מספיק בטוחים כדי להקשות עליכם וסומכים עליכם שתוכלו להתמודד.
אגב, זו עוד סיבה למה אני מתפלאת כשהורים אומרים לי שהם משקרים לילדים על סיבת הפגישה כשהם בהדרכת הורים ולא אומרים לילדים את האמת. אנחנו בייעוץ כלכלי, למשל.
למה זו בושה להתייעץ בקשר להורות ולא בקשר לכסף?
ילדים שיודעים שההורים שלהם בהדרכת הורים ידעו שההורים מבקשים עזרה כשהם לא בטוחים. האם יש מודל יותר טוב מזה של הורה לילד? לדעת לבקש עזרה, להתייעץ ולבדוק? האם זה לא משהו שאנחנו רוצים שגם הם יעשו?
אבל גלשתי, הנה אני חוזרת לנושא.
כשנולד אח הילד הבכור או הילד הקטן במשפחה מקבל פחות ממה שהוא קיבל עד עכשיו.
גם אם אתם ממש מנסים שלא. גם אם אתם תמיד ביחד ויש הורה על כל ילד. זה עדיין פחות.
ברגע שיש עוד מישהו שמקבל את היחס של ההורים שלי, אני מקבל פחות. זו עובדה.
גם אם תתנו רק חמש דקות ביום לתינוק, זה חמש דקות שנלקחות מהגדול שעד עכשיו קיבל גם אותן.
זו נקודת ההתחלה: מישהו אחר מקבל משהו שקודם היה רק שלי.
זה מתחיל כבר בהריון, אי אפשר לקפוץ על אימא כי יש בבטן תינוק. או אמא לא יכולה להרים אותי כי יש בבטן תינוק. או לעשות לי אמבטיה כי קשה לה להתכופף כי יש בבטן תינוק. וכן הלאה...
הנה מספיק סיבות להרגיש שנלקח ממני משהו.
מה הורים עושים כדי לעזור לילד (וזה לא עוזר):
מייפים את המציאות: כבר בהריון אומרים לילד יהיה לך אח, הוא יהיה חמוד וזה יהיה כיף, אתם תשחקו יחד, ותהיו חברים. אבל אז נולד התינוק ולא בטוח שהוא חמוד בעיניי אח שלו. הוא בוכה הרבה ואי אפשר לשחק איתו. להיפך אסור לגעת בו או שמותר רק במקומות מסוימים. וצריך רק בעדינות. ולהיות בשקט כשהוא ישן ובדיוק כשאני רוצה משהו, הוא אוכל אז צריך לחכות. וההורים עסוקים בו וכולם שואלים עליו ומתעניינים בו. הוא מקבל הרבה יותר חיוכים ורכות ממני. מוותרים לו בקלות, מגנים עליו. אף פעם לא כועסים עליו. הגדול ירגיש שאם הוא שקט ועסוק אז לא מתייחסים אליו ולכן הוא צריך להרעיש ולהשתולל כדי שישימו לב אליו, כי גם כעס הוא יחס וזה עדיף על להרגיש שלא רואים אותי.
מפצים: כשאומרים משהו טוב לאחד אומרים גם לשני. כשנותנים נשיקה לאחד נותנים גם לשני. כשקונים משהו לאחד קונים גם לשני. הילדים מזהים מאמץ וחוסר אותנטיות הם מבינים מזה שמשהו לא בסדר. התחושה שמשהו לא בסדר מערערת את הביטחון וחוסר ביטחון מעורר חוסר ויסות רגשי מה שאומר בכי, קושי לישון, בדיקת גבולות.
מפרידים: הורה אחד עם הגדול והורה שני עם הקטן. פעילות אחת עם הגדול ופעילות אחרת עם הקטן. תהיה בשקט כדי שאני ארדים אותו ואוכל להיות איתך. זמן איכות עם ההורים זה כמובן טוב ונהדר, אבל זה לא מפחית את החרדה מעצם העובדה שהמקום שלי השתנה, ואולי אף להיפך. נוצר מצב שכדי שהיו איתי צריך להזיז מישהו ואז החוויה שזה אחד על חשבון השני עוד יותר גדלה. תוסיפו על זה שילדים צעירים מאוד תחרותיים, בעיקר בכורים, בעיקר בנים, ותקבלו העצמה של הדאגה ותחושת האובדן של מה שהיה לי.
לפני שאני עוברת למה כן לעשות, אני רוצה להדגיש כמה דברים שכדאי מאוד שתאמצו כתפיסה
ותזכירו לעצמכם כל יום:
להיות בכור/ילד יחיד, זה תיק רציני: כשכל תשומת הלב עלי זה גדול מדי. זה אומר הרבה ציפיות והרבה עומס רגשי. נכון שלזה הם התרגלו ואת זה הם רוצים בחזרה, אבל זה לא כי זה טוב להם.
אחים זו מתנה לחיים: אלו היחסים הכי ארוכים. האחים שלנו מלווים אותנו יותר שנים מכל אדם אחר בחיים שלנו. היחסים איתם הם מגרש האימונים ללמוד על עצמנו: על הכוח שלנו, על הערך העצמי שלנו, על היכולת שלנו לריב, להתפייס, להתחשב, לחלוק.
איך לעזור לילד שלך כשנולד לו אח:
בזמן ההיריון כשמכינים את הילדים לקראת הלידה, לא לייפות את המציאות. לספר שתינוק בהתחלה צריך הרבה טיפול כי הוא לא יודע לעשות כלום. לתת ממש דוגמאות: אתה כבר יודע לאכול בעצמך והוא לא ולכן צריך להאכיל אותו. לספר שתינוקות בוכים הרבה כי הם לא יודעים לדבר אז לא תמיד אנחנו מבינים מה הם צריכים ולוקח זמן להרגיע אותם. לספר שתינוקות נבהלים בקלות ולכן אנחנו עדינים איתם ושומרים עליהם. הם לא אוהבים לשחק כמו שילדים גדולים אוהבים. לספר שהתינוק יגדל ויהפוך להיות ילד. להראות תמונות שלהם כתינוקות ולהראות איך גם הם גדלו והנה היום הם כבר יכולים... גם ילד בן שבע שנולד לו לראשונה אח קטן צריך הסבר מותאם לגילו. מה שנראה לנו כמובן מאליו, לא בהכרח יהיה ברור לו.
לקבל קינאה כרגש לגיטימי ולדבר על זה בפתיחות: שיח רגשי במשפחה מאפשר התפתחות של חוסן נפשי. לדבר רגשות ולבטא אותם בטבעיות, זו מיומנות שלרובנו אין פשוט כי לא למדו. רגשות שמתבטאים במילים לא צריכים להתבטא במעשים. לדבר רגשות זה חשוב באופן כללי וההתייחסות לרגש הקנאה במיוחד. אני מוצאת שקנאה היא בין הרגשות שמאוד קשה לנו להכיל. תדברו על זה בפתיחות, תנרמלו קנאה, תפרידו בין הרגש קנאה להתנהגות שנובעת ממנה. למשל: כשהאח הגדול חוטף את המשחק של הקטן שוב ושוב, תגידו לו שאתם מבינים שגם הוא רוצה לשחק בזה, תשאלו האם הוא מקנא שיש לאחיו את המשחק הזה ורוצה גם, תגידו שזה בסדר לקנא ושהוא יכול להגיד לו ולכם שזה מה שהוא מרגיש. שאסור לחטוף ושאפשר לבקש. שלא תמיד צריך לחלוק. חשוב שתעשו את זה גם עם האח הקטן כשחוטף לגדול, גם אם הוא עדיין לא מדבר ולא יכול לענות. זה חשוב גם עבורו כי הוא מבין יותר ממה שנראה לכם, וגם עבור הגדול.
ילדים זקוקים להרגיש שלהורים יש מקום בלב לשניהם. לכן הפרדה (סעיף 3 למעלה) לא עוזרת. היכולת הזו צריכה להתבטא גם במילים וגם במעשים. להגיד להם: אני אוהב/ת את שניכם. בשום אופן לא להגיד לאחד מהם בשקט ובנפרד שאוהבים אותו הכי הרבה, גם אם אתם עושים את זה עם שניהם בנפרד. כשאחד יושב עליכם והשני גם רוצה, לפנות לו מקום ולא להגיד אח"כ. כל הורה מכיר את הרגעים האלו כשמאכילים תינוק וזה בדיוק הזמן שהגדול רוצה לשבת עליכם, לשחק איתכם או לקפוץ לידכם. זה הרגע בו אתם נבדקים על כך שאמרתם שיש לכם מקום בלב לשניהם, זה הרגע שבו הכי חשוב לתת לשניהם מקום. כמובן לארגן את זה ככה שהקטן לא יהיה בסכנה.
לאפשר לגדול להיות קצת תינוק ואפילו ליזום את זה. חלק מהפעמים הוא ידרוש שתרימו אותו, תאכילו אותו, תלבישו אותו. גם אם אלו פעולות שהוא עד עכשיו עשה בעצמו. חשוב שתאפשרו לו לחוות את הרגרסיה הזו. בנוסף תזמו בעצמכם בזמנים שנוח לכם. לעידו ולי היה משחק שבו הייתי יושבת על המיטה וקוראת לו להתערסל כמו שאני מערסלת את רוני. הייתי אומרת לו בוא תהיה שוב תינוק קטן. הוא היה נשכב בין הידיים שלי, הייתי מנענעת אותו ושרה לו בקול רך, תינוק מתוק שלי ואז בקריאת התפעלות הייתי פותחת ידיים ואומרת והנה גדלת!! אתה כבר בן 7! והוא היה קופץ על המיטה ונעמד זקוף וגאה.
אל תנסו לייצר סימטריה. אם אתם קונים משהו לקטן, אל תקנו לגדול אם הוא לא צריך גם. ואם יש לקטן יום הולדת אל תבקשו מתנות גם לגדול. וההיפך. תנו לילדים להתמודד עם המציאות, שיחוו קינאה במקום הבטוח והמכיל של הבית, שילמדו להתמודד איתה. שידעו שאין צורך לפצות אותם כי נולד להם אח או כי יש לו יום הולדת. זו המציאות והכל בסדר. ואם עולה קושי אתם שם כדי לעזור להם להתמודד איתו. כשהילדים צמודים, שנה- שנתיים הפרש, הכי טוב זה לחגוג יחד לפחות בשנים הראשונות וכך החגיגה משותפת ושניהם מקבלים מתנות באותו זמן.
תעבירו את הפוסט הזה הלאה לחברים שעומד להיוולד להם תינוק כדי שיגיעו מוכנים, וגם לחברים שכבר יש להם יותר מילד אחד ומתקשים לקבל את ההתנהגות של הגדול, זה יעזור להם להבין.
ידעתם שאני מנחה סדנאות לאימהות בחופשת לידה? בסדנה אני משלבת ליווי התפתחותי ומעגל אימהות.
המפגשים יהיו עבורך מקום מכיל, מווסת ומלמד בתקופה זו של הסתגלות משפחתית מורכבת.
Comments