איך אפשר להתגבר על פרפקציוניזם וצורך בשליטה

מכירים את זה ששואלים בראיון עבודה: תגיד לי תכונה לא טובה שלך,

והמרואיין עונה: אני פרפקציוניסט.

כי זה כביכול נתפס חיסרון חיובי, לא ככה?

הרבה פעמים בקליניקה אני שומעת את זה: אני פרפקציוניסטית.

לרוב זה מגיע עם התוספת: אני גם חייבת שליטה.

שתי האמירות האלו, יש מאחוריהן הרבה מאוד מחשבות מקטינות ושיפוטיות,

ואמונות מגבילות שמתחילות ב: אני לא מספיק... אני חייבת ל...

ואולי המצמצמת מכולן: ככה אני.

השבוע תוך כדי שיחה הבנתי שכל החבורה הזו מובילה היישר אל

שנאה עצמית.

או אולי מתחילה שם.

האמת, התלבטתי אם לכתוב על זה בבלוג.

זה יכול להיות כואב מאוד לפגוש טקסט כזה,

אם הוא נשמע מוכר.

בחרתי כן לכתוב, כי אולי מתוך הכאב יגיע הרצון למצוא את הדרך לאהבה עצמית.

כמו שקרה לי.

לפני הרבה שנים בועז ואני ישבנו בטיפול ותוך כדי שדיברנו המטפלת אמרה לבועז,

טלי לא אוהבת את עצמה, זה רק נראה שכן.

וואוו, זה היה אגרוף לבטן, ומיד פרץ ממני בכי.

למרות הדמעות התנגדתי לאבחנה הזו, ביני לבין עצמי, כי לא יכולתי לדבר.

תוך כדי שאני בוכה ומתנגדת, התחילה ההבנה שזה נכון.

היום אני יודעת לומר למה היא אמרה את זה לבועז ולא לי ישירות,

היום אני גם מודה לה שהיא אמרה את זה.

בזכות האבחנה שלה התחיל המסע שלי לשחרר שליטה, פרפקציוניזם, כיווצים, צמצומים.

זה עוד לא נגמר, יש לי עוד דרך במסע הזה, אבל אני כבר במקום הרבה יותר טוב עם עצמי.

להגיד על עצמי שאני פרפקציוניסטית זה אומר שאסור לי לטעות.

שכל מה שאני עושה חייב להיות מושלם,

שאין לי מרחב לזרימה, לאותנטיות, לנינוחות.

זה אומר שאם אני לא בטוחה ב 100% שזה יצליח,

אז עדיף לי לא נסות בכלל.

המחשבות שלנו יוצרות רגשות ותחושות אשר מובילים לפעולה ומשם לתוצאה.

כשאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה מחשבה היא הופכת עבורנו לאמת. אנחנו מאמינים לה כאילו שהיא עובדה.

אנחנו שוכחים שזו רק מחשבה, שאפשר לחשוב גם אחרת, שיש מי שחושבים אחרת, ואנחנו לא מטילים בה ספק.

הרגש שמתעורר בעקבות המחשבה מוביל לתחושה פיזית, שניהם נחווים כלא נעימים

ומפה מתחילה טעות נפוצה:

נדמה לנו שאם נמנע מהפעולה, לא נרגיש את הרגשות האלו.

לכן, אנחנו מוותרים על הניסיון, וזה מוביל לתוצאה האפשרית היחידה: תקיעות.

התקיעות מחזקת את המחשבה שאני לא מספיק טובה, מעוררת שוב את אותם הרגשות וחוזר חלילה...

ככל שנחווה את זה יותר, ככה נכעס על עצמינו יותר ונאהב את עצמינו פחות.

תנסו את התרשים הזה על כל מטרה או רעיון שאתם רוצים להשיג ולא הצלחתם, ותראו באיזה לופ אתם שבויים בלי ששמתם לב.

אני חוזרת לרגע שבו התחילה הטעות הנפוצה.

הרגע הזה שכדי לא להרגיש את ההרגשה הלא נעימה אנחנו מוותרים על המטרה.

האם אפשר שתגיע מחשבה כזו ולא תיצור כאלו רגשות ותחושות?

המחשבה יצרה את הרגש כי אנחנו מאמינים לה.

אם נטיל בה ספק, אם נזכור שזו רק מחשבה ולא אמת, אם נדע בתוכנו פנימה שמחשבה היא רק מחשבה,

שאנחנו רגילים לחשוב בדרך מסוימת וזה כמו כל הרגל ולא מעבר,

אז לא ניפול לטעות הזו.

נצליח להכיל את הרגש כי נזכור שהוא הגיע בעקבות המחשבה.

נזכור שהוויתור הוא שגורם לנו להרגיש רע עם עצמינו.

מנציח את הספקות העצמיים וההקטנה.

לעומת זאת, פעולות הפוכות, כאלו שנחזור עליהן שוב ושוב ויובילו אותנו לתוצאות חדשות,

הן אלו שייצרו מחשבות חדשות שלנו על עצמינו ויאפשרו לנו לראות את עצמינו באור חדש.

יש לי הרגשה שאולי אתם קוראים את זה וחושבים, אבל אם נגיד, כמו בדוגמא,

אני כן אנסה ואז אכשל?

אז אני שוב ארגיש רע עם עצמי.

או.

הנה צץ הפרפקציוניזם, שמתם לב?

מי אמר שאסור לי להיכשל?

למה אני לא יכולה לחזק את עצמי על שניסיתי, ולהמשיך לנסות גם בפעמים הבאות?

אני בטוחה שכולכם ראיתם מיליוני סרטוני מוטיבציה (למשל זה) שמספרים על כל מיני מפורסמים שניסו עשרות ומאות פעמים עד שהצליחו.

תארו לכם שהם היו מפסיקים קודם?

לסיכום, הדרך לשחרר שליטה ופרפקציוניזם, זו גם הדרך לאהבה עצמית.

כי באהבה יש רכות וחמלה, יש גמישות ומליוני הזדמנויות.

באהבה יש קבלה ואמונה בעצמי.

באהבה יש אהבה ואין את כל מה שיש בפרפקציוניזם ושליטה.

ביום שלישי יחול יום האישה, 8/3,

ואנחנו הנשים,

הרבה יותר מגברים, נוטות לייחס לעצמינו כוחות על וציפיות מוגזמות וכואבות.

רוצות לעשות הכל בצורה מושלמת.

אין דבר כזה מושלם ואנושי.

אני מזמינה אתכן למפגש לכבודנו.

לשחרר את הנוקשות, השליטה והציפיות ולהתחבר לאהבה.

לפרטים והרשמה צרי איתי קשר,

דרך האתר או בטלפון 054-4742117

טלי אביאני