חופשה בפראג עם מתבגרת

רוני ואני טסנו לחופשה בפראג היפה.

אמא והמתבגרת בת ה 16 בעיר קטנה מלאה בחנויות.

איך לא נופלים למלכודת הקניות האינסופית?

איך משלבים את איך שכל אחת מאיתנו אוהבת לטייל וזה לא אותו דבר?

מה קרה כשמשהו לא עבד לנו ואיך יכולתי לראות את המכשול שהצלחתי לדלג מעליו?

בשבילי חופשה מוצלחת היא כזו שבה הרגשתי את העיר והלכתי המון ברגל. דיברתי עם מקומיים ואכלתי במסעדות לא תיירותיות.

בשביל רוני אין מה לצאת מהבית אם זה לא לבית מלון מפנק ושופינג יום יומי. להיכנס לחנות ורק לראות?

מה הטעם? בשבילי זה חלק מהכיף.

בחרנו את פראג כי זול שם יחסית וזה אפשר לנו לבחור מלון מפנק (הילטון פראג) 4 לילות במחיר של לילה במלון בוטיק בארץ.

עוד יתרון לפראג שזו עיר קטנה אז לא הולכים הרבה. יחסית.

ויפה. ככ יפה.

השיבושים התחילו כבר בשדה התעופה כשהטיסה התעכבה בשמונה שעות ורוני שהייתה עייפה אמרה שהיא רוצה לחזור הביתה.

באמת ילדה? להתמודד עם גאומטריה ברמת חמש יחידות את יכולה בסבלנות והבלאן של ארקיע ישבור אותך?

ההסעה שהזמנתי מראש הגיעה בזמן ובחמש בבוקר, 12 שעות אחרי שיצאנו מהבית, הגענו למלון.

התייצבנו בלובי של הילטון רק כדי לגלות שלא קיבלו את ההודעה שלי על עיכוב וביטלו לנו את החדר.

הייתי עייפה מדי בשביל להיבהל אז רק פערתי עיניים שהיו קודם עצומות וזה הספיק כדי שהבחורה הנחמדה בקבלה תגיד, כן החדר עדיין פנוי אז אני @%&#*£ לך את החדר.

הסתכלתי על הבת שלי שהאנגלית שלה ברמת שפת אם מאמא אחרת והיא בנון שלנט חזרה על המילה: reinstate אמא, זה לחדש את ההזמנה.

מפה אפשר היה רק לעלות.

אבל רגע, עוד לא החלטתי איך אני מנהלת את ענין התקציב.

האם אני נותנת לה מזומן בשביל כל הקניות חוץ מאוכל? ואם כן, כמה?

או שאני קונה לה גם בגדים ואז המזומן זה למזכרות ושטויות?

אחרי שינה קלה התבהרה לי המחשבה.

החלטתי שבגדים עלי וכל השאר עליה. נתתי לה שווה ערך ל 300₪ ולא החלטתי על תקציב בגדים.

סמכתי על שיקול הדעת ההדדי וזה עבד. אה, וגם כי נכנסנו לפריימרק בלי לשים לב, שעה לפני הסגירה,

איזה כיף שהיקום תומך בי.

על היום הראשון הנערה שלא אוהבת ללכת קיבלה 🩸 וזה כמובן הפחית משמעותית את המסוגלות שלה והבקשה למונית הגיעה די מהר.

אני מבינה אותה, זה לא כיף ללכת כשכואב לך הגב והרגליים.

יודעת מה, אם לקצר את הדרך בנסיעה אז בתחב״צ, לפחות אני אלמד משהו. נדלקתי על הרעיון ורכשתי כרטיס לשלשה ימים.

אני ממש לא משהו בהתמצאות במרחב, ולכן לקח לי 24 שעות להבין איך לקרוא את המפה שמשלבת מטרו, טראם ואוטובוסים. ועוד יומיים להבין את שאר הנתונים כמו למשל כיוון נסיעה. ואז ביום האחרון כשכבר הבנתי הכל, טעינו, סליחה, טעיתי ונסענו בכיוון ההפוך.

אז מה? אם יש משהו שאני מודל טוב במיוחד עבורו , זה שסבבה לטעות, זה מצחיק וזה אחלה סיפור.

הילדים שלי עוד לא אימצו את זה, הם בגיל שטעות זה פדיחה ויש להימנע.

שתינו היינו בוויב של התחשבות. זה כמובן קיים גם בבית, רק כשבבית יש פחות נקודות חיכוך כי השגרה כבר מוכרת. בחו"ל בולטים ההבדלים. בנוסף בולט גם הקשר ביננו.

התחשבנו אחת ברצונות של השנייה, פעם היא התפשרה ופעם אני. זה קרה בלי מילים, פשוט כי אנחנו יודעות מה חשוב לכל אחת מאיתנו.

ביום הכי חם מתוך הארבעה לקחתי אותנו לטירת קרלשטיין. חצי שעה ברכבת מהתחנה המרכזית בפראג.

הגענו, ירדנו מהרכבת, הלכנו איזה 10 דקות בחום ורוני אמרה שהיא רוצה לחזור.

ההר מולנו, הליכה של 2 ק"מ, ממש בא לי לעלות.

עצרתי לחשוב, היא סובלת. כמה חשוב לי לעלות להר? האם רק כי כבר הגענו? האם רק כי אנחנו לא נחזור לכאן בקרוב? האם להתעקש על זה? הדרך היחידה לעלות היא עם רכב פרטי או ברגל. ולנו היו רק רגליים.

יכולתי להתעקש איתה, היא הייתה מוותרת, אבל זה לא הרגיש לי הוגן.

החלטתי שאנחנו חוזרות.

חזרנו לתחנה וחיכינו לרכבת, רוני הסתכלה עלי ואמרה לי עם עיניים מבריקות: אני מצטערת, אני לא רוצה להקשות.

זה כאב לי שהיא מרגישה שהיא מקשה.

חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ושזה בסדר, היא לא מקשה, קשה לה. ואת יודעת מה רוני? מותר לך להקשות עלי.

הלוואי שכל ילד ישמע את זה מההורה שלו. הלוואי שלי היו אומרים את זה.

---

סעו לפראג, היא יפייפיה והצ׳כים מאוד נחמדים. כשתגיעו תלכו למסעדה האיטלקית la corte, שבו בחצר העטופה בקיסוס ותזמינו לימונדת לוונדר. זה הכי טעים בעולם. אין שום קשר ללימונדה, ככה הם קוראים למשקה שמבוסס על סודה.

עוד המלצה, תעשו תאיי מסג'. זה חצי שעה של מסג' לרגליים בעלות של 100 ש"ח. יש מקום בסגנון תאילנדי ליד השעון האסטרונומי, אבל יש עוד הרבה אחרים ובכל מקום אותו מחיר.

ביום האחרון עברנו לצד השני של גשר קארל ותוך כדי שיטוט בסמטאות, הגענו לגבעת דשא, מול הנהר.

על הדשא מפוזרים כיסאות נוח, בקצה הגבעה מה שבארץ קוראים לו עגלת קפה, שם זה היה עגלת בירה ומלפנים הופיעה בחורה צעירה שניגנה בכינור. מוכשרת ומדהימה.

ישבנו שם איזו שעה, הסתכלתי על השמיים ופתאום קלטתי שכבר כמה ימים לא שמעתי מטוסים והליקופטרים, שאנחנו הולכות ברחובות ואין את התמונות של החטופים.

עולם מקביל.

רוני בואי נצטלם.

כל הורה למתבגר מכיר את הפוזה הזאת

.