חינוך, הדור החדש - הדרכת הורים

ההגדרה לחינוך השתנתה לאורך השנים ומה שעבד להורים שלנו לא עובד לנו. הסיבה פשוטה, הילדים שלנו גדלים בעולם מאוד שונה. הסביבה שונה ואנחנו שונים.

לכן, החינוך של פעם, זה שהתבסס על כבוד ומשמעת, והוביל לילדים מרצים או מסתירים, לא עובד היום ורוב ההורים נמצאים בקונפליקט, מצד אחד רוצים שהילדים יקשיבו להם כמו ש"צריך" מצד שני רוצים שהילדים יעמדו על שלהם מחוץ לבית, יובילו, יתפתחו וישאפו להצלחה.

אלו מסרים שיכולים להיות מאוד סותרים ויכולים גם שלא.

לקח לי כמה שנים להבין מה זה חינוך עבורי. כזה שלא מבטל, מקטין ומצמצם את הילדים ואף לא מייצר ילדים שמרוכזים בעצמם ומזלזלים באחרים כולל בהורים שלהם. בשנים הראשונות חיפשתי שליטה על הילדים שלי והחינוך שלי היה סמכותי ומעניש. עם השנים גיליתי שאין לי באמת שליטה ומה שיש לי זה בעיקר תסכול.

יותר מזה, לנסות לשלוט במישהו מלמד אותו לנסות לשלוט באחרים.

לשחרר שליטה הייתה לא אפשרות עבורי עד שלא הבנתי מה ייכנס במקומה.

אפשר להבין אותי לא? לשחרר שליטה זה אחד הדברים המפחידים.

הניסיון לשלוט נכשל משתי סיבות:

1. אי אפשר לשלוט באדם אחר אלא רק בעצמנו.

2. לילדים יש סטייט אוף מיינד שונה מאשר למבוגרים והם מתנהגים אחרת.

לכל קבוצת גיל יש מאפיינים שונים, למשל ילדים בגיל הרך רואים בעיקר את עצמם ונראה שהם פחות מודעים לאיך שההתנהגות שלהם נתפסת אצל אחרים. הם ירשו לעצמם להתפרק בבכי, בתסכול. הם יתלבשו איך שנוח להם ואיך שבא להם, הם יהיו כנים באופן מוחלט.

לכעוס עליהם על זה ולדרוש מהם דרך עונשים להתנהג אחרת, יתסכל מאוד ואף ייאש. פשוט כי זה לא יעבוד.

ככל שהם גדלים זה מתחיל להשתנות ובבית ספר יסודי מאוד אכפת להם מה חושבים עליהם ולמעשה הם מאוד עסוקים בהשוואות ותחרות. נראה ילדים שמתאמצים להצחיק את החברים שלהם, שלא מסוגלים להפסיד, נראה ילדים ששותקים וחוששים להגיד משהו לא במקום.

הם ירצו שיהיה להם את מה שיש לחברים, לא בהכרח כי זה מה שהם רוצים, אלא כי ככה זה מקובל.

הם מודעים לעצמם, מתביישים לעיתים קרובות, וישתדלו לא להביע קושי מחוץ לבית.

השיא של זה הוא בגיל ההתבגרות כשהצורך להציג דמות כזו מחוץ לבית הוא מאוד חזק.

לכן כשהם יגיעו הביתה הם יורידו את כל האחזקות וישחררו רסן.

יש כמובן הבדל בין ילדים שונים וככל שהילד מרשה לעצמו להיות יותר עצמו מחוץ לבית, ככה יהיה לו פחות

מה לשחרר בבית.

החינוך החדש מבקש מאיתנו

לראות מעבר להתנהגות

מה יש שם מעבר להתנהגות?

מעבר לחוצפה, מעבר להתרסה, מעבר לבכי, מעבר להצקה לאחים?

החוצפה, ההצקה, התרסה, הבכי, אלו התנהגויות שיש מאחוריהן ילד שיש לו צורך רגשי שלא מקבל הכרה.

הוא לא יודע לתקשר לנו את הצורך במילים ישירות ולכן הוא יתנהג את הצורך.

כשאנחנו מגיבים להתנהגות אנחנו לא רואים את הצורך שלו,

כשאנחנו לא רואים את הצורך שלו הצורך שלו גדל,

כשהצורך שלו גדל ולא מקבל מענה, ההתנהגות תהפוך תוקפנית, קולנית, מפריעה - יותר.

אנחנו נכעס יותר והלופ ימשיך לנהל אותנו ואותו.

יכול להיות שכבר הגעתם למסקנה שהתגובות שלכם לא עוזרות למצב ולמחרת יקרה שוב עוד מאותו הדבר.

יכול להיות שכבר הבנתם שזה לא עובד ואתם רוצים למצוא דרך אחרת.

תתחילו לעצור את התגובות האוטומטיות שלכם.

קיבלתם הודעה מבית ספר על משהו שקרה? זה נכון שבית ספר מצפה מכם ל"טפל" בזה.

נכון שבית ספר רוצה שזה יותר לא יקרה.

וזה גם נכון לומר שהדרך המוכרת היא להעניש ולכעוס כדי שזה לא יחזור על עצמו.

אבל שניה תעצרו כי אתם כבר יודעים שזה לא יעזור.

רוצים לנסות את הדרך של החינוך החדש?

בפעם הבאה שזה יקרה תוציאו שלשה דברים ותכניסו שלשה אחרים.

תוציאו: אימפולסיביות, האשמה, ביקורת.

• אימפולסיביות- המכשול הראשון הוא להתנפל על הילד ברגע שאתם נפגשים. מיד לשפוך עליו את מה שאמרו לכם, בלי להתחשב בכמה הוא ואתם פנויים ונינוחים בשביל לקיים את השיחה הזו שיש בה הרבה הזדמנויות לפיצוץ.

• האשמה - המכשול השני הוא לצאת מנקודת הנחה שהילד אשם, ולבוא בגישה שלא מעניין אתכם כלום, אתם לא מוכנים שזה יקרה שוב.

• ביקורת - המכשול השלישי הוא לבוא בעמדתה שאתם יודעים יותר טוב, הוא לא בסדר, ואתם רק מחכים שהוא יגיד משהו שתוכלו להוכיח לו שהוא טעה.

זו שיחה שתסתיים מהר מאוד בתחושת תסכול וכישלון מהצד שלכם ובעלבון ובדידות מצד הילד. הסיבה לכך פשוטה:

אתם רואים את הילד שלכם כלא בסדר, אין לו מזה מוצא,

הוא מאמין לכם

ויוכיח לכם שאתם צודקים שוב ושוב.

בחינוך החדש צריך להכניס שלשה מרכיבים חדשים:

• תזמון - לחכות לזמן מתאים. הורה וילד בארבע עיניים. בלי אחים בסביבה, בלי מסכים, ולא בנסיעה באוטו. זמן רגוע ופנוי לשיחה כנה וקרובה. גם אם זה לא יקרה באותו יום ותצטרכו לחכות למחר.

• הקשבה אמפתית- תשתפו את הילד במה שאתם יודעים על מה שקרה, בלי להוסיף פרשנות משלכם, רק להניח את העובדות שהועברו אליכם ותבקשו ממנו לספר לכם מה קרה שם. ותקשיבו. בלי להתפרץ ולהעיר. כשיסיים תהיו אפתיים באופן אותנטי. תמצאו למה אתם יכולים להתחבר. הנה פוסט על אמפתיה.

• הובלה - הילד בחר בהתנהגות מסוימת באירוע הזה, בהנחה שאתם לא מסכימים עם הבחירה שלו ואתם רוצים שהוא יבחר התנהגות אחרת בפעם הבאה, אתם צריכים להוביל אותו לאפשרות שיש עוד בחירות שהוא יכול לעשות. איך עושים את זה? הנה סימולציה למה שאפשר להגיד:

  בחרת להתנהג ככה.... (מלאו את החסר) וזה הוביל ל.... (מלאו את החסר) יכול להיות שבחירה אחרת שלך הייתה מובילה לתגובה אחרת. יש לך רעיון לאפשרויות נוספות?

  המנעו מלתת לו פתרונות, להציע הצעות, ולהגיד איך כדאי להתנהג.

  תנו לו למצוא בעצמו עוד אפשרויות, אתם הרי רוצים לעודד חשיבה עצמאית ולהוריד התנגדויות.

אז במה החלפתי את השליטה?

בלסמוך על הילדים שלי שהם לומדים ומתפתחים בדיוק כמו שאני למדתי והתפתחתי.

בכבוד לקצב ולתהליך שהם צריכים לעבור.

בידיעה שמה שקורה עכשיו לא מעיד על ההמשך.

ובעיניים טובות.

התפיסה שאני מביאה להדרכת הורים היא שהורות והתפתחות אישית הולכים יד ביד ואתם מוזמנים לסדנה שתרחיב לכם עוד את סל הכלים והתפיסה ההורית, תשלב כלים פרקטיים והרבה תובנות

להתפתחות הורית ואישית.

תמונה שראיתי ברשת לצערי לא יודעת למי הקרדיט