להיכנס או לא להיכנס להם לטלפון? בקרת הורים

לכל אדם יש רוחב שוליים אחר, כך גם לילדים.

יש כאלו ששומרים על עצמם מאוד. לא ייקחו שום סיכון.

יש כאלו שנוטים לחיות יותר על הקצה.

איפה הילד שלכם?

הבת שלי רוני, חיה עם שוליים מאוד רחבים. היא לא תלבש אפילו חולצה חלקה בלי סמל כשהיא הולכת לבית ספר, ואם לא הכינה משהו בשיעורים היא תשלח למורה הודעה מראש.

הבן שלי עידו, רואה את הקצה מקרוב. הוא ישחה בים לעומק, יגיד שהוא מישראל כשהוא בחו"ל גם לערבי, אבל אם תשאלו אותו הוא יגיד שלא לכל אחד, ושהוא יודע להבחין למי זה מתאים. ובים, הוא לא ייכנס לחוף בלי מציל.

כלומר יש לו שוליים והוא מרשה לעצמו לטייל לרוחבם.

לכן כשהורים שואלים אותי בהדרכת הורים האם לעקוב אחרי הטלפון של הילדים שלהם, אין לי תשובה אחת גורפת.

זה תלוי מאוד בילד.

אני באופן אישי לא עשיתי את זה. מצד שני, עידו קיבל את הסמארטפון הראשון בגיל 13 (לפני 10 שנים) והוא הספיק להתבגר לפני שהרשתות החברתיות היו חלק כל כך משמעותי בחיים שלנו.

השבוע באחת הקבוצות בפייסבוק כתבה אמא לבן 12 שהיא מסתכלת לו בטלפון מדי פעם, והיא ראתה שהוא צילם את עצמו בעירום. היא שאלה איך להגיב.

שאלתי אותה אם הוא יודע שהיא מסתכלת, היות ויש לזה משמעות באופן שאציע לה לגשת לשיחה איתו.

היא לא ענתה אבל אמא אחרת שאלה אותי בהודעה פרטית למה זה משנה.

הסברתי לה שאם הילד יודע שהיא מסתכלת אז אפשר לגשת לשיחה הזו בקלות. להגיד לו שראית את התמונות ואת רוצה לדבר איתו על זה.

אחת המטרות של השיחה זה להבין האם הוא צילם כדי להעביר הלאה, או שצילם מתוך סקרנות לעצמו.

זה הבדל גדול.

אבל אם הוא לא יודע שהיא מסתכלת בטלפון שלו, יש פה ענין רציני של אמון.

מי שמכיר אותי מפה או באופן אישי, כנראה מנחש שאני בעד כנות ולכן הורים שמסתכלים בטלפון של הילדים צריכים להגיד להם שהם עושים את זה.

כשרוצים לדבר עם ילדים על מיניות ובטיחות ברשת, אמון הוא ערך בסיסי שצריך להתקיים בשביל שהשיחה תהיה מיטיבה. לכן אם מלכתחילה מדובר בהסתרה אנחנו בבעיה.

אז כן או לא לבקרת הורים?

תלוי.

אם הילדים שלכם נוטים ללכת על הקצה, הם מעזים ופורצים גבולות, תגידו להם שאתם מסתכלים בטלפון מדי פעם אבל זה לא הדבר היחיד שצריך לעשות.

חשוב לדבר איתם על איך לשמור על עצמם בלי להפחיד ובלי לאיים בעונשים.

לתת מידע, לשאול שאלות, לתת להם לדבר.

זו שיחה מתגלגלת שצריכה להתקיים בכל מיני תחומים ובכל מיני הזדמנויות.

אבל.

נשאלת גם השאלה עד מתי.

פגשתי הורים שהשתמשו באפליקציות מעקב אחר מתבגרים בני 16.

אם זה המצב, כדאי להבין מה הסיבה.

יכול להיות שהפחד מנהל אתכם ואין קשר למציאות האישית של הילד הספציפי והמעקב נובע ממה שאתם שומעים מאחרים.

ואולי כן, אתם צודקים. הילדים שלכם מסכנים את עצמם ואתם מפחדים בצדק.

הבעיה היחידה שבגיל 16 לבקרת הורים באמצעות אפליקציה אחרי הפעילות של הילדים ברשתות, אין הרבה ערך. הם מוחקים, פותחים פרופילים נוספים ויודעים היטב כיצד להתחמק מהמעקב שלכם.

לכן, איך שלא נסתכל על זה, התקשורת בניכם חשובה. המעורבות, הנוכחות שלכם בכל גיל בהתאמה.

בנוסף, הכרות עם החברים שלהם והקפדה על טלפון מחוץ לחדר בשעות הלילה אלו גבולות חשובים.

בקרת הורים של פעם?