בהמשך לפוסט משבוע שעבר על ערכים:
נגיד שאתם רוצים ללמד מישהו מה זה תפוח.
אותו אדם מעולם לא פגש תפוח.
אתם מראים לו תפוח, מספרים לו שתפוח זה פרי,
שהוא ממש טעים, עסיסי כזה, מתוק, קראנצ'י.
שהקליפה והבפנים שלו שונים,
שיש רעש מיוחד לתפוח כשלועסים אותו,
שהוא ממש טעים ומרענן.
אתם מסבירים את כל זה
ואתם לא נותנים לאדם הזה לקחת תפוח ולנגוס בו.
הוא לא מרגיש שום דבר ממה שהסברתם לו,
הוא רק שומע ורואה את התפוח.
המשמעות של תפוח מאוד שטוחה בשבילו.
הוא כנראה מבין חלק מהמילים ומה הן אומרות
אז הוא יכול אולי לנסות לדמיין מה זה,
אבל הוא לא באמת יודע מה זה תפוח
כי הוא לא מרגיש את החוויה שהתפוח מאפשר לו.
ככה התפוח נשאר מושג כלשהו,
לא ממש ברור.
עכשיו קחו את הדימוי הזה לערכים.
אתם מבקשים מהילדים שלכם להיות סבלניים, מתחשבים, משתפי פעולה.
או כל ערך אחר.
האם הם יודעים איך זה מרגיש סבלנות, התחשבות, שיתוף פעולה?
ואיך הם ידעו?
כשאתם תהיו סבלניים אליהם, מתחשבים וכו'...
כולנו מכירים את הרגע הזה שצעקנו על הילד: סבלנות!
בחוסר סבלנות מוחלט.
הבקשות שלנו מהם פשוט לא מובנות להם.
הם כן רוצים ללמוד מה זה הדבר הזה שאתם מבקשים מהם,
מה שמתפספס פה זו החוויה הרגשית והחושית שמאפשרת למידה.
המילים שמייצגות את הערכים יקבלו משמעות
כשנמלא אותן בתוכן שמובן בכל החושים.
אנחנו רוצים שיהיה להם בטחון עצמי?
אנחנו צריכים לסמוך עליהם.
אנחנו רוצים שיהיו רגועים ונינוחים,
אנחנו צריכים להיות רגועים ונינוחים איתם.
אנחנו רוצים שהם יחכו בסבלנות?
אנחנו צריכים לחכות בסבלנות שהם ינעלו נעליים או יפנו מדיח למשל...
רוצים לעבור שינוי פנימי אמיתי?
אני מזמינה אתכם להצטרף לסדנה שמתחילה ממש בקרוב,
"השינוי מתחיל בתוכי"
הסדנה מאפשרת תהליך עומק שבו נוגעים בדפוסים שצברנו עם השנים ומשחררים אותם.
הנה הפרטים: https://did.li/Sadna-
Comments