שים לב - יש בחירה לפניך!

כולנו מחזיקים אשליה משותפת, עד לרגע מסוים,

אשליה שאומרת שהגוף והנפש שלנו יכולים לסבול עוד ועוד ועוד עומס.

שאפשר לחיות בקצב טורבו לאורך שנים

קצב שיש בו לחץ, מיליון משימות, ושעות ארוכות של עשייה ללא הפסקה.

קצב שבו ההפסקה היא פעם בשנה באיזה סופשבוע בצימר,

או משהו אחר.

שהנה עוד רגע, מעבר לפינה אני אעצור לנשום קצת.

בסדנה, בחופשה, ב... השלם את החסר.

יש משפחות שהשנה האחרונה אילצה אותם לעצור והם גילו את עצמם מחדש.

התפנה זמן לילדים, לתחביבים, לעצמם.

יש משפחות שהשנה האחרונה הכניסה לחצים עצומים כי נדרשו לעבוד במקביל בשתי עבודות.

ילדים ומשרה, יחד באותו זמן, באותו מרחב,

על אותו בן אדם.

מטורף.

כולנו מדברים במושגים של חזרה לשגרה.

אבל רגע לפני שאנחנו מתמסרים אליה,

כדאי שנשאל את עצמינו לאיזו שגרה אני כל כך רוצה לחזור.

האם היה טוב קודם?

האנשים שאני פוגשת בשבועות האחרונים מזהים את הצומת הזו.

אפשר לעשות פרסה ולחזור למה שהיה לפני הקורונה.

או שאפשר ליצור שיגרה חדשה טובה יותר ולהמשיך קדימה לאיכות חיים גבוהה יותר.

אנחנו מעמידים במבחן את מערכת העצבים שלנו.

ובשלב מסוים היא מסמנת לנו שדי, עברנו את הגבול.

קצת הסבר על מערכת העצבים, היא מורכבת משתי תת מערכות:

המערכת הסימפתטית שמגיבה לסכנות ובעבר עבדה בזמנים מאוד ממוקדים,

כשהאדם היה יוצא לצוד והיה צורך להיות ערני ודרוך לסכנות.

והמערכת הפרא סימפטית שבעבר הייתה מקבלת מענה כאשר הצייד היה חוזר למחנה ונח.

היום אין נמר בחוץ אבל יש דריכות פנימית כל הזמן,

כאילו שהנמר תיכף יצוץ.

תשימו לב רגע לגוף שלכם,

האם אתם מרגישים מתח?

לפעמים אנשים כל כך רגילים למתח הפיזי שהם עונים לי לא, למרות שהאגרופים שלהם קפוצים והכתפיים שלהם כמעט נוגעות באוזניים, והנשימה שלהם לא פוגשת את הבטן.

לפעמים אנשים מרגישים אותו, את המתח הזה.

הוא משפיע על השינה, על הנשימה, על הסבלנות, על התגובות.

זה לא בריא לנו.

מה מצבכם בעניין הזה?

האם חזרתם לשגרה או שהסקתם מסקנות ותצרו שגרה חדשה?