תנועה במערכות יחסים

מערכות יחסים ללא תנועה והתפתחות

צפויות לגסיסה ומוות.

אנחנו מכירים את זה מחברויות שמתפוגגות במהלך השנים.

כשמדובר על מערכת היחסים שלנו עם הילדים

התפוגגות אינה אפשרות

אך השינוי כן.

כשהילדים קטנים התפקיד ההורי מאוד ברור.

יש תלות שלהם בנו,

אנחנו מספקים את צרכיהם,

מעניקים מעצמנו,

רגשית ומעשית.

ככל שהילדים גדלים הם רוצים את העצמאות שלהם

ודוחים את הספקים שהתרגלו לתת ולפתור.

לעיתים אותם ספקים, הרי הם ההורים,

נפגעים, מרגישים מיותרים

והקשר כך זה מרגיש, מתחיל להתרוקן מתוכן,

בדרך הוא עלול להתרוקן מקרבה רגשית.

כשמשהו מתרוקן נוצר ריק

ואת הריק יש צורך למלא.

לעיתים ההורים והילדים כ"כ מבוהלים מהריק

עד שהם מתעקשים למלא אותו במאבק על השארת התוכן הישן.

המאבק הזה כמובן יוצר כעסים, ריחוק ותחושת אשמה

ומאוד קשה לראות מעבר לו.

אם אתם מרגישים שהקשר עם הילדים מתחיל להתרוקן,

כדאי לעצור ולבדוק במה כדאי למלא אותו.

אם הילדים קטנים, בדקו האם אתם כבר זורעים זרעים שיפרחו בעתיד

וימלאו את הקשר.

כנראה שהתנועה וההתפתחות במערכות יחסים

תלויה בעיקר ביכולת לשחרר את הפחד לאבד כתוצאה מהשינוי.

לסמוך על עצמנו שיש לנו מה לתת גם כשאנחנו לא ספקי שרות,

שהקשר עם הילדים יתבסס עכשיו על דברים אחרים,

לפחות עד שיגיעו הנכדים, אז שוב נדרש לתת שירותים :)